עבריין צעיר וכבד נשלח לרצות עונש מאסר, אך מטיל פצצה רגשית ענקית בליבה של קצינת השיקום. האידיאליסטית והרחמנית מטבעה מבקשת לעבור לאגף האסירים המסוכנים, מתקרבת בהדרגה לטרף שלה, זוכה באמונו ומשתדלת לארגן לו פגישה עם אמו. האם זה אינסטינקט אימהי שמבקש להציל זאב פרא, או שמא עבר אפל ונסתר שנחשף ואינו ניתן לעצירה? אחרי הכל, הכלא משגע, לא! שיגעון וכלא הם רק סימפטומים של דיכוי פרוע, ולאמת אין מקום תחת כוחות מעוותים. בסופו של דבר, תעלומות אתיות, שנאות ואהבות – האם הן כולן זרז להרהור קיומי? לפני ההקאה, אולי יש יותר מדי מה לפרוע.
התחברות כדי להצטרף לדיון