ביום הולדתי השמונה-עשרה, האלפא קרא לי אל מול כל הלהקה ואמר לי לבחור—אחד מבניו כבן זוגי. במי שאבחר? הוא יהיה האלפא הבא. לא היססתי. בחרתי בקייס, הבכור שלו. החדר שתק דממה. כולם ידעו שהייתי מאוהבת בטירוף בקיין, הצעיר. התוודיתי בכל ריקוד של הלהקה. פעם אפילו ספגתי פגיון כסף בשבילו. קייס? הזאב הקר והאכזרי ביותר שהיה לנו. סכנה מהלכת. אף אחד לא התקרב אליו. אבל הם לא ידעו את האמת. בחיים הקודמים שלי הייתי קשורה לקיין. ביום טקס הקשר שלנו, הוא שכב עם לינה, בת הדודה שלי. אמא שלי איבדה את זה. שלחה את לינה ללהקת דסקוולף כדי שתיקשר לבטא שלהם. קיין? הוא האשים אותי. הצעיד זאבות עם עיניים כחולות-קרחיות כמו של לינה. כשהוא גילה שאני נושאת את הגור שלו, הוא דאג שאראה אותו עם כל אחת מהן. זה היה עינוי. כשהצירים התחילו, הוא נעל אותי בצינוק. חסם את כולם בחוץ. הגור שלי נמחץ. מתתי בשנאה אליו. אולי אלת הירח ריחמה עליי—היא נתנה לי הזדמנות שנייה. חזרתי. הפעם? נתתי לקיין לשמור על לינה. לא חשבתי שהוא אי פעם יתחרט על זה.