הלילה שבו נצבע הירח המלא בארגמן מדם נותר סיוט נצחי הרודף את אלארה. היא הייתה המלכה העתיקה והחזקה ביותר של שבט הזאבים זה עשרת אלפים שנה, מבורכת בשושלת דם שאין שנייה לה, שהטילה אימה על כל החיות ומשלה בכל ממלכת הלילה. אך היא נפלה קורבן למי שהאמינה בו מכל. קיין, הלוחם המובחר שהיא עצמה העלתה לגדולה, איש הסוד שלה אשר בו בטחה בכל ליבה וטיפחה במשאבי השבט כולו, דקר את חרבו היישר אל לבה בשיא שגשוגו של השבט, כשכל היצורים כרעו ביראת כבוד. כאב החדירה הצורב היה כאין וכאפס לעומת קריסת ליבה. היא צפתה בנער שפעם כרע לפניה במסירות מוחלטת, ועיניו כעת קרות ואכזריות. היא חזתה בו מוביל את צבא המורדים לטבח במקדש הזאבים הקדוש, וראתה את שבט הזאבים המפואר קורס בין לילה, אדמותיו טובעות בנהרות דם. בנשימתה האחרונה שמעה את קולו הנמוך והאדיש, נטול כל חיבה, נושא רק פקודה קפואה: "הרגו את המלכה, הבטיחו את הממלכה." שנאה אין-קץ בלעה את נשמתה, שרפה אותה עד היסוד, אך נחישות נקמתה לא נמוגה מעולם. הגורל העניק לה הזדמנות שנייה, להיוולד מחדש מדם ומגחלים. כשפקחה אלארה את עיניה שוב, היא פשטה מעליה את שושלת הדם המלכותית והעתיקה של זאבי האלפא, דיכאה את כל חדותה והדרה העליון. היא הפכה לנערה אנושית חלשה ושפלה. מחביאה את סכסוך הדמים הרותח בעיניה, מוחקת כל זכר לזהותה המלכותית לשעבר ומאלפת את גאוותה הבלתי נכנעת, היא התחפשה לבת תמותה רגילה ופחדנית, נשארת בשולי טריטוריית הזאבים שכיום נשלטת כולה בידי קיין. קיין של היום אינו עוד הלוחם התלוי שהסתמך עליה בעבר. הוא תפס את כסאה ועלה כאלוף האלפא הבלתי מעורער של כל שבט הזאבים, מושל בטריטוריות עצומות בסמכות מוחלטת של חיים ומוות על כל בני מינו