הייתי הנסיכה הקטנה והמפונקת ביותר בעולם המשתנים, כי היו לי ארבעה אבות חזקים. דריוס הוא ראש שבט הדרקונים, והמלך ששולט בכל עולם המשתנים. שלושת האחרים הם ראשי שבט האריות, שבט הנחשים ושבט הנשרים. כולם פוחדים מכוחם. אמי הייתה אהבתם מילדות. כשנרצחה על ידי זאבים תועים, הם מצאו אותי בקושי נושמת בתוכה והצילו את חיי. ארבעתם פינקו אותי עד בלי די. כל דבר שהבטתי בו פעמיים היה מונח מולי עד הבוקר למחרת. כל נערה בעולם המשתנים קינאה בי. עד השנה שבה מלאו לי שש עשרה, כשהכיוויאן חזרה. היא הייתה הבת של אהבתם הראשונה. מאותו יום, ארבעת האבות שלי היו שונים לגמרי. ויוויאן בכתה לאבא דריוס ואמרה שדחפתי אותה במורד המדרגות. בלי לשאול שאלה אחת, הוא זרק אותי לתא, קשר את ידיי בשרשראות כסף והכריח אותי לכרוע על רסיסי כסף שבורים שבעה ימים רצופים. אחר כך היא הלכה לאבא אוריון ואמרה שגנבתי את השרשרת שאמה השאירה לה. אז אבא אוריון התיך את הטבעת היחידה שאמי אי פעם השאירה לי והפך אותה לשרשרת בשבילה. בפעם האחרונה, ויוויאן דקרה את עצמה ובכתה שאני ניסיתי להרוג אותה. אבא רקס אפילו לא שאל. הוא פשוט גזר עליי ארבע שנים בכלא הכסף. כלא הכסף מחזיק את הפושעים הגרועים ביותר בעולם המשתנים. השומרים הצליפו בי בכסף כל יום, הכריחו אותי לכבס את הבגדים של כולם, ובשבועות מסוימים עברו ימים בלי ביס אוכל. היום, כשהדלת שלי נבעטה שוב, הייתי מכורבלת בפינה ורועדת. לא אכלתי יומיים. ואז שמעתי את קולה העדין של אלת הירח. "ילדה, את רוצה לעזוב מכאן ולחזור לאמא שלך?"