כולם בדרום איטליה ידעו שלורנצו מורטי אהב אותי בטירוף. ובכל זאת הוא החזיק אישה צעירה בהרבה בנאפולי. אמרו שהיא נראית בדיוק כמוני לפני שנים. הוא סיפר לאנשים שהיא רק תזכורת לאישה שאהב ביותר בעבר. הוא גם נתן הוראות נוקשות שאיש לא יגלה לי עליה. עד היום שבו גיליתי שאני בהיריון. הלכתי למשרד שלו לספר לו את החדשות בעצמי, אבל עצרתי מחוץ לדלת כששמעתי קול של אישה צעירה מבפנים. "לורנצו... אני כאן רק כי אני מזכירה לך אותה?" הדלת הייתה פתוחה מעט. מבעד לחריץ ראיתי אישה צעירה שנראתה דומה לי מדי, עטופה בג'קט שלו ומחזיקה את הכוס שלו. עמדתי שם, בקושי נושמת. ואז שמעתי אותו עונה. "אל תשווי את עצמך אליה." "היא לעולם לא תוכל להיות מה שאת." הסתובבתי והלכתי בלי להשמיע קול. באותו לילה התקשרתי לאמא שלי. "אמא, החלטתי." היא שתקה לרגע. "אני רוצה שריפה," אמרתי. "משהו שאיש לא שורד. עד שזה ייגמר, סופיה מורטי צריכה להיות מתה לעולם."