היא הייתה פעם אישה גאה, שזכתה להערצה של רבים, אבל בפניו היא הניחה בצד את מעמדה, זנחה את כבודה, והשתדלה בכל מאודה למשוך את תשומת לבו. היא האמינה שאם תטפח את הקשר בכל ליבה, יום אחד הוא יראה את אהבתה האמיתית. אבל מה שקיבלה בתמורה היה הידיעה על אירוסיו למישהי אחרת. באותו רגע עולמה קרס, ולבה נשבר לרסיסים. ג'ואו לי, אהוב חלומותיה זה זמן רב, לעג לה באכזריות כזו: 'יש לך די מאהבים במיטה, ובכל זאת את מתעקשת לגנוב, אין לך בושה?' היא קפאה, דמעות בעיניה, אך עקשנית סירבה לתת להן ליפול. אחר כך בחרה להינשא לאחיו. ההחלטה הזו נועדה לא רק לשכוח אותו, אלא גם להוכיח לו שבלעדיו היא עדיין יכולה לחיות היטב. וג'ואו לי, רק אחרי שאיבד אותה, הבין עד כמה היא יקרה. הוא חיפש אותה בחרדה, רצה להחזיר אותה, אבל כבר היה מאוחר מדי. היא עמדה באולם החתונה, הביטה בעיניו הזועמות, ובלבה לא היה שמחה, רק ציניות. היא אמרה בשקט: 'כשהייתי איתך לא רצית אותי, ובכל זאת התעקשת לגנוב, זה לא בזוי?' המילים האלה חדרו ללבו כמו חרב. הוא עצם את עיניו בכאב, בידעו שאיבד אותה ולא יוכל להחזיר. הסיפור הזה מספר על נחישותה וחוסנה של אישה באהבה, על האהבה שהיא עצמה זכתה בה, וגם חושף את הקור והאנוכיות של הלב האנושי. כל אדם צריך לשלם על מעשיו, ואהבה היא לעולם לא משחק שאפשר לשחק בו כרצונך. במערכת היחסים המסובכת הזו, כל אחד צריך ללמוד לכבד את האהבה ולכבד זה את זה.