אני הבת הבכורה של הדוכס מאנז'ו. לפני שש שנים ברחתי לחווה עם ג'וליאן, אביר חסר פרוטה. חתכתי את חבל הטבור במו ידיי וילדתי את בתנו, והחלפתי הכול בנדר שהוא חתם בטבעת נחושת. כשנפגשנו שוב, הוא כבר הועלה לדרגת רוזן. כשהוא מחבק את מותניה של גיסתו האלמנה, ססיליה, הוא בעט בידי שהושטתי, בעודי מתחננת שיציל את בתנו. 'גררו החוצה את המשוגעת הזאת ואת הממזר הקטן הזה. הכו אותם למוות.' דם מורעל נשפך על השטיח, ואדל ואני עצמנו את עינינו, גססנו עם שנאה בליבנו. כשפקחתי אותן שוב, חזרתי ליום שבו קיבל את תוארו. מכרתי את החווה וחזרתי לאבי, וכרעתי ברך לפניו והודיתי בטעותי. שמועות התפשטו בכל רחוב בבירת המלוכה. באותו לילה, מפקד המשמר שלו הצית את החווה הריקה. מה שהוא לא ידע היה זה: ברגע ששלח אנשים להשתיק אותי, עבירות הביגמיה ורצח אשתו כבר נחתמו ברישומי הכנסייה.