מול הבד התשיעי להצללה במדרון השתילים, שתמיד מועך את שתילי התה, מחליטה מנג שי לשבור את דפוס החשיבה של החלפה גורפת בחדש, ולאתר את שורש הבעיה האמיתי. באמצעות תיעוד קפדני של האור וכיוון הרוח, היא מגלה שהמיקרו־אקלים המיוחד בנקודת השבירה של המדרון הוא המכשול המרכזי. ואולם, הוספת בדים בצפיפות עיוורת או קביעת כללי מתיחה מסורבלים יוצרים קשיים חדשים בעבודה החקלאית בפועל. בניסוי ובטעייה ובהתבוננות מתמדת, מנג שי מבקשת למצוא את נקודת האיזון הטובה ביותר בין ניהול מדוקדק לנוחות הפעולה בשטח, ולסלול דרך להגנת השתילים שמתיישרת עם חוקי הטבע.