בלילה, מלכת הממלכה מזמינה בסתר את המכשף לחדר השינה שלה כדי "להעריך את אוצר הממלכה". ברגע שהדלתות נסגרות, מה שנקרא "אוצר" אינו חפץ דומם עוד — אלא היא עצמה. המכשף מצהיר שהוא נזיר, נסוג צעד אחר צעד, אך ליבו נכנע אט אט לאור הנרות ולרעלה הדקה: חגורה שנקשרת בכף יד, נשיקה לפני המיטה, ולמי תיפול הכתר. היא שואלת אותו: נכנס או לא? אם ייכנס, לא יהיה עוד מכשף; אם לא ייכנס, הדלת כבר מתה מזמן. בלילה אחד, כללי הטהרה והתשוקה מתנגשים פנים אל פנים. הממלכה לנגד עיניו, הבודהה מאחוריו — האם יוכל עוד לצאת?