ברגע שלין יו נכנס בשערי מכון הספורט ג'י-יינג, הוא נתקל בגו יה, סטודנט שנה מעליו, שגורר מזוודה ולובש מכנסי ספורט קצרים. השניים משובצים לאותו חדר במעונות. כשגו יה חוזר מאימון, הוא תמיד מחליף בגדים כשגופו ספוג זיעה, וקווי השרירים שלו בולטים בכל פינה בחדר הצר; בהתחלה לין יו מעז רק לנעוץ את מבטו בספרי הלימוד, אבל הלב שלו מפסיד שוב ושוב בקרב. בלילה הוא מתחבא במקלחת המשותפת כדי להירגע, אך שומע מבעד לקיר אנחות מדוכאות. למחרת במגרש, כשגו יה מושיט לו מגבת וקצות אצבעותיהם נוגעים, האדמומיות על פניו של לין יו לא דועכת. מבעד לחלון הקטן בדלת החדר לפעמים משתקף צלו של אדם שלישי. זיעה, אנחות ומרחק שהולך ומאבד שליטה דוחפים את השניים, שהיו אמורים להיות רק שותפים לחדר, צעד אחר צעד אל תוך לילה שממנו אין דרך חזרה.