הנער שפעם רץ אחריה וקרא "אחות נינג", כעת כורע על ברך לפני כיסא הגלגלים בתואנה של ריפוי רגליה, ומשחק בכפות רגליה היחפות של אדונית גומחת החרבות, אשר מעולם לא חשפה אותן. הבן נענש בעמידה מול הקיר, אך האם חשה לראשונה צריבה ועקצוץ תחת תנועות אצבעותיו. לאחר שבלעה את גלולת עצם-החיים ודם-ההיתוך, חושיה הוגברו פי כמה; במרחק דלת אחת, האלמנה הצנועה שעל המיטה נמעכת עד שהמצעים ספוגים בבוץ, בעוד הנער שבחוץ עדיין מתפלל בחרדה שאמו ודאי תבריא.