ביום שהגעתי לבקש את ידה, החמות אמרה ישר שהיא רוצה מאתיים אלף מוהר, והוסיפה: "אם אתה רוצה לשאת את שיאו־שיאו שלנו, אתה צריך דירה במרכז שנגחאי." כלפי חוץ הסכמתי, אבל בלילה כששכבתי במיטה לא הצלחתי להירדם. בראש שלי הסתובב כל הזמן הפנים המטופחות היטב של החמות, והחזה שלה שנשאר זקוף כשדיברה. בלי לשים לב נרדמתי. בחלום החמות ישבה עליי בשמלה סינית מסורתית, פתחה בעצמה את הכפתורים והגישה לפה שלי את הצמד הכבד והמלא שלה. בזמן שהיא סובבה את המותניים והתיישבה, היא אמרה בקול מפתה וקר כאחד: "רוצה לשאת את שיאו־שיאו? קודם תדאג היטב לחמות..." בחלום הצמדתי אותה מתחתיי ודפקתי אותה חזק, הגוף הבוגר וההדוק שלה אחז בי בחוזקה, והיא גנחה וביקשה שאעמיק עוד. בדיוק כשהגעתי לשיא, התעוררתי בפתאומיות — בתוך השמיכה היה הכל דביק. הסתכלתי על עצמי אחרי המקרה, ולאזניי עדיין נדמה היה שנשארו אנחותיה של החמות, ובליבי ידעתי בבירור: מהלילה הזה, זה כבר לא רק עניין של מוהר.