בתקופת שלטונו של הקיסר קאנגשי, התערב הקיסר קאנגשי עם נזיר בשם שוויין (שנשלח למעשה על ידי אביו של קאנגשי). הנזיר המוזר הבטיח לאמן שני קבצנים מהרחוב, את נאלאן רונגג'ואו, בנו של השר הראשי מינגג'ו, ואת שי שילון, בנו של מפקד הצי שי לאנג, לעמודי התווך של המדינה ולשרים בכירים בחצר. ואכן, כעבור כמה שנים, אחד הקבצנים, "המגמגם", הפך לליצן החצר בעל הלשון החלקה, והשני, הרזה, הפך לגנרל מפורסם בכל הארץ. לאחר מכן, ארבעתם - השניים הללו יחד עם נאלאן רונגג'ואו ושי שילון - הגיעו לדרגות הבכירות ביותר, בעלי עוצמה בחצר, והפכו לארבעת האוצרות המלכותיים המפורסמים ביותר לפני הקיסר קאנגשי. אף שנשבעו אמונים כאחים, אישיותם שונה לחלוטין והעימותים ביניהם תדירים - לעיתים משתפים פעולה, ולעיתים מכשילים זה את זה. אך כאשר הם מתמודדים עם "שלושת השרים הבוגדניים", הם מתאחדים נגד האויב ופועלים למען העם. בעיצומו של שלום ושגשוג לכאורה, הם מגלים שבכל מקום שאליו הם מגיעים, פקידים מושחתים טומנים מלכודות סבוכות, ובעלי אדמות עריצים יוצרים זעקות מרות. בכל פעם שארבעת האוצרות המלכותיים מתלווים לקיסר, כל אחד מהם מפגין את כישרונו המיוחד - האחד רואה כל פרט לפרטיו, השני נאמן ואמיץ בקרב, השלישי בצחוק ובכעס, והרביעי מעמיד פני משוגע. לאורך הדרך הם מחסלים בוגדים ועריצים, פועלים למען העם, ומדי פעם מחלצים עצמם מסכנה וזוכים להישגים מופלאים. ארבעת האוצרות המלכותיים משוטטים בעולם הפקידות המורכב ובעולם הלוחמים המשתנה, ומציגים בזה אחר זה קומדיה חצרונית מצחיקה עד דמעות ומרגשת. שי שילון, בשל נכותו, זכה מהקיסר קאנגשי לשם "בו צ'ואן" (הלא-שלם). הוא כיהן כמושל מחוז ג'יאנגדו, כראש מחוז שונטיאן, כמפקח על המחסנים, וקיבל את התואר המפקח המלכותי של יורש העצר. הוא היה פקיד ישר וצודק, מוכשר בפתרון תיקים ומשפטים, לא חשב על רווח אישי, וכל הפקידים והשרים יראו מפניו מאוד. הוא נודע בכינוי "שי השמיים הכחולים". פקידים מושחתים ועריצים ניסו שוב ושוב להביא למותו, אך הוא חשף את מזימותיהם והביא את הרשעים לדין. נאלאן רונגג'ואו היה שומר ראש מדרגה ראשונה לפני הקיסר. הוא היה מוכשר הן בענייני ספר והן בענייני חרב, ונודע בעיקר בכישרונו הספרותי בכל הארץ. הוא היה רגיש ורב-רגש, מצטיין בשירה, ונודע בכינוי "גלגולו של לי הוג'ו". הוא היה כולו אווירה ספרותית, נראה מיושן, אך בפנים היה פיקח, בעל כישרון ספרותי ואסטרטגי, ולעיתים קרובות הביא אימה על הכנופיה הבוגדנית. הוא שנא רשעים ולא סבל אנשים קטנים, ואהב לחשוף את תחבולותיו הקטנות של לין טיאנבאו. לין טיאנבאו היה בעל לשון חלקה, מומחה בחנופה, ובזכות לשונו החלקה עלה במהירות והגיע למעמד גבוה, וזכה לאהבתו העמוקה של הקיסר קאנגשי. הוא נראה כאדם קטן אך היה בעל צדק בלבו, ולעיתים קרובות הצליח לפעול שלא לפי הכללים ולהשיג ניצחונות מפתיעים. הוא היה חלקלק בכל כיוון, אהב להרוויח על חשבון אחרים, העדיף רווח על פני נאמנות, ולעיתים קרובות חשב עצמו חכם, תכנן נגד אחרים אך שוב ושוב הסתבך ברשתו שלו ונקלע לסכנה. בנוסף, הוא תמיד פחד מאשתו, והדבר הפך לבדיחה בקרב הבריות. שיה פאנג היה ממוצא לוחמים ירוקים, ולאחר שהצטרף לשורות הממשלה קיבל בזכות הישגיו את משרת מפקד תשעת השערים. הוא היה נאמן בכל לבו לקיסר קאנגשי, איש צדק, בעל כישורי לחימה גבוהים ביותר, והטיל אימה על עולם הלוחמים. הוא זכה לכבודם של אבירי הארץ, והביא פחד על שודדי הים והנהרות. אופיו היה מגושם וישר, ולעיתים קרובות נופל במזימותיהם של לין טיאנבאו ואחרים, אך בכל פעם כאילו נעזר משמיים, הפך את הקערה על פיה וניצח, ונחשב לגנרל המזל. נשות הארץ ראו בו אליל, ולכן נקלע שוב ושוב לפרשיות רומנטיות. הסדרה הזו, באמצעות כישרונותיהם המוזרים של ארבעת האוצרות המלכותיים, מחברת סיפורים קטנים לכדי שלם, חושפת את מעלליהם הרבים של השרים הבוגדניים המסתובבים בחצר הפקידותית של החברה הפיאודלית ואת מעשיהם הרעים של בעלי האדמות העריצים, ומשבחת את מידותיהם הנאצלות של הפקידים הישרים המתאחדים נגד האויב, פועלים יחד למען העם ודואגים למדינה. במיוחד היא מהללת את רוחם של בני מעמד הפועלים הנמוך של אותה תקופה, שהתנגדו לדיכוי האפל ושאפו לחיים טובים. הסדרה הזו סוללת דרך ייחודית בקרב סדרות טלוויזיה בנושא היסטורי: יש בה מראות של חמלה על רשעים השולטים וצדיקים הסובלים, יש סצנות מספקות של התגשמות הצדק וחיסול העריצים, אך יותר מכל יש בה התנגשויות בין אישיויות שונות ועלילות מפתיעות המעוררות צחוק. כך משולבים בסדרה כולה, בתוך מצבים קומיים הולכים ומתרבים, הזעזוע של הטרגדיה והנעימות של הדרמה הרצינית.