ב-23 באפריל 1945 נפתח הקונגרס השביעי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, והדו"ח הפוליטי שהציג מאו דזה-דונג, "על ממשל קואליציוני", עורר הד נלהב בקרב הדמוקרטים המתקדמים ברחבי הארץ. במקביל כינסה המפלגה הלאומנית את הוועידה השישית שלה, אך שלטונו הרודני של צ'יאנג קאי-שק עורר אי-שביעות רצון בקרב רבים בתוכה. לעומת זאת, עמדותיה של המפלגה הקומוניסטית — שלום, דמוקרטיה ואחדות — זכו לאהדת הלבבות. מחוסר ברירה החליט צ'יאנג קאי-שק לכנס אספה לאומית ולפרסם חוקה, מתוך כוונה להעניק למפלגה הלאומנית את השלטון באמצעות האספה הלאומית, ובכך למשוך אליו גם מפלגות חברתיות אחרות. בכך נפתחה תחרות העורמה והתושייה בין שני הצדדים.