טיאן דזָאו (בגילומה של גָ'או לוּסִי) עסקה בעבודה קהילתית מראשית ימי השחרור, ולאחר מכן הפכה ליו"ר ועד הבית האהודה. במשך שבעים שנה שירתה את הציבור – מהשתתפות בלכידת מרגלים וחיסול האנאלפביתיות, דרך הובלת התושבים בעבודות יד ותרומות למתנדבי הצבא, ועד לתקופת הרפורמה והפתיחה, כשהיא מסייעת לאינטלקטואלים ולצעירים לשוב לשוק העבודה ומדריכה את בתה לרשת את מקומה. טיאן דזָאו לא פרשה מתפקידה גם לאחר פרישתה לגמלאות, ועד גיל תשעים, כשכבר נכדתה לין יואה (בגילומה של גוּאן שְׂיָאוטונְג) כיהנה כיו"ר ועד הבית, היא המשיכה לצאת ולעזור בכל עת שהציבור נזקק לה – לפתור בעיות, לשכנע דיירים ותיקים לפנות מבנים בלתי חוקיים ולפנות דירות, ועוד שלל מטלות קטנות – ובכל אחת מהן נטלה חלק אישית, בשיחות עם השכנים הוותיקים. מראשית ימי השחרור ועד ימינו, שלושה דורות של נשים נטעו שורשים בוועד הבית; ככל שהמדינה התחזקה וצורכי האנשים השתנו, גם הן התאימו את דרכי עבודתן וצעדו עם הזמן – אך המחויבות לשרת את הציבור נותרה בעינה.