חו בא-אי (בגילומו של איתן רואן) עומד לצאת לחו"ל, וכשהוא מסדר חפצים ישנים הוא מוצא תצלום עתיק. באותם ימים, הוא ו"השמן" (בגילומו של ליו צ'או) שירתו כצעירים משכילים שנשלחו לאזורי ההרים של הרי הדאשינג-אנלינג. החיים בהרים אפשרו להם, צעירים מלאי מרץ, להרגיש כמו דגים במים: הם טיפסו להר לצוד סמורים צהובים (חמוסים) כדי להחליף כמה קילוגרמים של סוכריות פירות, ולכדו דובים כדי לקחת את מרתקם לריפוי חולים – אך לא שיערו ששניהם ייפלו בטעות לתוך מקדש סמור צהוב שהתמוטט. לפי האגדה, לפני עשרות שנים חבורת שודדים שכונתה "חברת הבוץ" חפרה מתוך מקדש הסמור הצהוב ארגז מצופה זהב ומשובץ ירקן, ואז נעלמו גם החבורה וגם הארגז יחד בערבות הצפון הנידחות. בדיוק אז הגיע מכתב מחברתם לנשק, דינג סה-טיאן (בגילומה של האו האו), שהזמינה אותם להתארח בערבה, והשניים יצאו בשמחה – בלי לדעת שהם נקלעים בדיוק לבהלה של בקר. כדי למצוא את הבקר שאבד, הם והרועה הזקן יאנג פי נכנסו למערת מאה העיניים, הידועה בכינוי "היכל מלך השאול". שם הם גילו שרידים של "יחידת אספקת המים" היפנית, מגדל מוזר בלי חדרים, ומרתף שמספרו "0". ועוד יותר מפחיד: שני סמורים צהובים שכולם לבן עקבו אחריהם כל הדרך...