בתיכון היה הכוכב של קבוצת הרוגבי וזכה לתשומת לב ארצית, אך נפצע בגלל משחק יתר יהיר. חבריו לקבוצה האשימו אותו, והוא פרש בבידוד מוחלט. אחרי הסיום הוא חי לבדו, לא מצא עבודה קבועה, וחי חיים של בטלה ושלווה. יום אחד, בגלל ריב שהזעיק את המשטרה, הוא פוטר מעבודתו באתר בנייה, וגם דירתו נדרשה להתפנות בגלל אי-תשלום שכר דירה, והוא נקלע למצב חסר מוצא. בדיוק אז אמר לו גבר: "אני אמצא לך עבודה שמתאימה לך!". "המעונות מצוינים, שלוש ארוחות ביום! מושלם לך, שגאה בכושר הגופני שלך!" העבודה שהוצעה לו... היא בעצם! "כוח ההגנה העצמית היבשתי" ששומר על שלום וביטחון המדינה! "קוקי איקוני! גבר שנולד במדינה, עם לב רחב כמו היקום! האין זה בחור שנולד להיות קצין הגנה עצמית!" איקוני, שהגבר זיהה בו פוטנציאל, סירב בהתחלה, אבל "אין עבודה, אין דירה, ככה אי אפשר לחיות, ואם גם לחניכים משלמים שכר, אז קודם אסכים" — ובתוצאה של החלטה חצי-אפויה הוא הפך למועמד בכוח ההגנה העצמית היבשתי. במקום שאליו נכנס ברגשות חצי-אפויים מחכים לו אימונים אכזריים. עם המפגש עם ה"כוח ההגנה העצמית היבשתי" — ייעודו האמיתי — הוא פוגש חברים חשובים, נרקמת ידידות, לפעמים גם אהבה, הוא צובר חוויות מגוונות, מבין את חשיבות הקשרים בין בני אדם, וגדל לאט לאט. הבחור שהתגייס מתוך תחושת "יאוש עצמי" — כשהוא הופך לקצין הגנה עצמית אמיתי שראוי לחבוש את הכובע שמגן עליו, ה"טפאצ'י" — חייו הבלתי בשלים של "יאוש עצמי" הופכים לחיי "טפאצ'י" אמיתיים —!