כשצ'ן יי-דואו הייתה בת תשע, פתאום הגיע הביתה אח "בִּי לָאי-פוּ". לָאי-פוּ, שהתגורר בבית משפחת יי-דואו, ויי-דואו היו "לא מתאימים" מלידה - השניים לא רק התעמתו זה עם זה בבית, אלא גם נלחמו ללא הרף בבית הספר. במקביל, לָאי-פוּ, שהגיע זה עתה, התיידד עם חבורת נערים נאמנים ורוחשי כבוד, והחבורה השובבה הזו נהגה להתאחד ולהשתולל בכל מקום, מה שגרם לראשי המבוגרים לכאוב. עם בוא בחינות הבגרות, כמה מהילדים שגדלו יחד יצאו לדרכם הנפרדת, ולָאי-פוּ ויי-דואו החלו להתמודד עם העבודה, האהבה והחיים שלהם. כשהזמן הגיע לשנת 98, תעשיית הרכב התפתחה במהירות, ומפעל האופניים הוותיק כבר לא שגשג כבעבר. לָאי-פוּ חש שמפעל האופניים הוא הזיכרון של דורותיהם, ולמען הגעגוע הזה הוא חכר את מחלקת ההרכבה, גייס השקעות וחידש את קווי הייצור. כמה אחים שגדלו יחד התאחדו שוב, הקימו עסק מחדש, יישמו רעיונות חדשים בייצור ובניהול, והחזירו למפעל האופניים הוותיק "פֵיי-שיאנג" את נעוריו.