בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת התגוררה משפחת ג׳ואו בשכונת "גואנגזיפיאן" בעיר מחוז בצפון הארץ. האב ג׳ואו ג׳יגאנג השתתף בבניית "הקו השלישי הגדול" בדרום־מערב, הבן הבכור ג׳ואו בינגיי נענה לקריאת המדינה והיה בין הראשונים שנשלחו לכפר כנערים משכילים, והבת הבכורה ג׳ואו ז׳ונג יצאה בעקבות בעלה המשורר אל כפר בגוויג׳ואו, כך שנשארו בבית רק הבן הצעיר ג׳ואו בינגקון ואמו, שתמכו זה בזה. במשך חמישים שנה נשזרו גורלות בני המשפחה עם תמורות התקופה: ג׳ואו בינגיי, לאחר שסיים את האוניברסיטה, פנה לפוליטיקה ועבר עליות ומורדות בקריירה הציבורית בעיצומן של רפורמות נרחבות; ג׳ואו ז׳ונג, לאחר שקיבלה תואר דוקטור, נשארה ללמד באוניברסיטה, אך דרכה בחיים ובאהבה הייתה מלאת מהמורות, ובשל תפנית גורל שהתה שתים־עשרה שנה בצרפת. ג׳ואו בינגקון חי עם ג׳נג ג׳ואן, אישה יפהפייה שאינה זוכה ליחס הוגן, בתמיכה הדדית ובנאמנות, ובכוח עמלו עלה ממעמד של פועל ליוצר בתחום האמנות, חווה את כאב הפיטורים ואת אתגרי ה"יציאה לים" העסקי, ובתוך שגרת חיים פשוטה סייע לשכנים ולידידים להתקדם יחד. בעוד בני המשפחה ממלאים כל אחד את ייעודו בחיים, הם גם כתבו אפוס של חיי העם בסין בת זמננו.