בשנות ה-70, בעיירה קטנה על שפת הים, חי האב הזקן לבית דו עם ארבע בנותיו. הבכורה נישאה רחוק מהבית; השנייה, מיי-לאן, נישאה לחו דה-יו, איכר שעבד במחלקת השירותים של המפעל וחרת חותמות שמות; השלישית, מיי-שיה, נישאה בניגוד לרצון אביה לג'יאנג האן-פינג, נער עירוני ששימש כמורה מחליף בבית הספר של ילדי המפעל; ורק הרביעית, מיי-ג'ואן, העקשנית, נותרה בבית ממתינה לנישואין. הסיבה המרכזית לכך שהאב הזקן התקשה לעצום עיניו הייתה שבילה את כל חייו בהולדת ארבע בנות, וגם בנותיו ילדו בנות - אף לא בן אחד. מיי-ג'ואן הייתה תקוותו היחידה של האב הזקן; הרי גם בן של בת הוא נכד! חו דה-יו, שתכנן את מהלכיו בקפידה, הציג למיי-ג'ואן את ג'נג מאן-דואו, שעבד במטבח העובדים של המפעל ואפה לחמניות מאודות. השניים החלו בסלידה הדדית, אך בהמשך קיבלו זה את זו, נישאו והולידו בן בשם יי-מינג, והאב הזקן לבית דו נפטר בשלווה. ג'נג מאן-דואו, חו דה-יו וג'יאנג האן-פינג - שלושה גיסים ושלוש משפחות שנבדלו זה מזה לחלוטין במוצאם, באופיים, בהשכלתם ובמלאכתם ובתחומי העניין שלהם - צעדו יחדיו דרך רוב חייהם, בערבות ובסערה. במרדף אחר האושר הם הפכו לאחים קרובים יותר מאחים מלידה - אחים מנישואין.