בסוף שנות השבעים של המאה העשרים, אֶיקוֹ (מגומי בַּיְשׁוֹ), המתגוררת בקוקורה שבמחוז פוקואוקה, אינה יכולה עוד לשאת את קור הרוח של בעלה צ'וֹגִ'י (שיגרו איזוּמִייָה) ואת קפדנותה הבלתי פוסקת של חמותה, והיא עוזבת את הבית עם בנה מַסַאיָה (שיגֶמיצ'י הַיוֹמִיזוּ) וחוזרת לבית הוריה. אֶיקוֹ עוזרת במסעדה שמנהלת אחותה, וכדי שמַסַאיָה לא ירגיש בודד היא מוצאת לו חברים. לאחר מכן השניים עוברים לגור בבית חולים נטוש, וכך חולפות להן עשר שנים. מַסַאיָה מגיע לגיל ההתבגרות ומתחיל לחוש רוגז כלפי אֶיקוֹ וחוסר ודאות לגבי עתידו. בליבו הוא משתוקק ללמוד ציור בעיר הגדולה, ובסופו של דבר הוא עולה על הרכבת לטוקיו. ואילו אֶיקוֹ יכולה רק לחסוך בהוצאות בעיירה ולברך אותו לשלום מרחוק. ההגעה לטוקיו מותירה את מַסַאיָה אובד עצות. הדרך עוד ארוכה, ולכאורה אין לו כיוון שעליו יוכל לבסס את עצמו, ורק דאגתה של אמו מעניקה לו את האמונה להמשיך ולחיות... הסדרה מבוססת על הרומן האוטוביוגרפי באותו שם מאת לילי פרנקי.