חואנג יינג-גו (סיטו קא-יין) היא אישה אופטימית מטבעה, החיה חיים עצמאיים עם בתה סון מין-חווה (וונג לאם) ובני משפחתה. ליינג מערכת יחסים קרובה עם שכנה וונג צ'י-סיונג (הוי סיו-הונג), ובנה וונג ג'יאן (נג קיי-ווה) רואה ביינג אם שנייה. באותה תקופה הונג קונג הייתה שקועה בשחיתות, ויינג, שעבדה בדוכן, נהגה מדי פעם להסכים לשמש כשעיר לעזאזל בתמורה לכסף כדי לכסות חובותיה, ולרצות כמה ימי מאסר. פעם אחת, בלי לדעת למה היא מסכימה, הסכימה יינג לשמש כשעיר לעזאזל – אך נמצאה אשמה ברצח ונידונה למוות. לפני הוצאתה להורג גזרה יינג את צמתה והורתה לצ'י-סיונג, ששימש כסוהר, למסור אותה למין-חווה כזכרון. לאחר מותה, רוחה של יינג נקשרה לצמה, אך מכיוון שהצמה נשארה בחדר הראיות שבו הוצב פסל של גואן גונג, לא יכלה לצאת והייתה כלואה שם יותר מעשר שנים... חלפו השנים וג'יאן גדל והפך לשוטר. ג'יאן הישר, שלא רצה להיות מושחת, הוצב לשמור על חדר הראיות. בחדר הראיות מצא ג'יאן את הצמה של יינג, והשניים סוף סוף זיהו זה את זה. יה ג'יה-שנג (צ'אנג סיו-פיי), זה שהפליל את יינג בזמנו, קודם לדרגת חוקר והעביר את פסל גואן גונג ממקומו, ורוחה של יינג שוחררה לחופשי. יינג מתגעגעת למין-חווה, וג'יאן עוזר לה בשקידה לאתר את מקום הימצאה; ג'יאן גם זוכה לעזרתה של יינג ופותר שוב ושוב תיקים מסתוריים. אולי זהו גורל, אך יינג מצאה את מין-חווה – וגילתה שגם היא, כמו אמה, הופללה ונעשתה שעיר לעזאזל...