בסין הישנה של ראשית המאה העשרים שלטו מצביאים מקומיים והעם סבל מעוני וממצוקה. הצעיר מהונאן, מאו דזה-דונג, התמסר לתנועה המהפכנית, ובהדרכת לי דאג'או וצ'ן דוסיו עיצב את אמונתו המרקסיסטית, השתתף בהקמת המפלגה הקומוניסטית של סין, ופועל בשם ג'או יוצ'י הלך אחריו לאורך כל הדרך והפך לידיד קרוב של לי צ'ונפנג, תלמידו של צ'ן דוסיו. כשבגד צ'יאנג קאי-שק במהפכה, הצטרף לי צ'ונפנג למחנה הריאקציוני. מאו דזה-דונג פתח במרד הסתיו וצעד אל הרי ג'ינגגאנג, שם הקים את הבסיס המהפכני, וג'או יוצ'י התפתח ללוחם מהפכן. צ'יאנג קאי-שק ערך מצור חוזר ונשנה על האזור הסובייטי, ומאו דזה-דונג, שנדחק לשוליים בתוך המפלגה, הביא לכישלון המצור החמישי, והצבא האדום נאלץ לצאת למסע הארוך. בדרך המסע הארוך קבעה ועידת ג'וני את מעמדו המנהיגותי של מאו דזה-דונג והצילה את המפלגה ואת הצבא האדום. עם פלישת היפנים לסין איחדה המפלגה הקומוניסטית את כל שכבות העם והשיגה ניצחון במלחמת ההתנגדות. צ'יאנג קאי-שק פתח במלחמת אזרחים נגד הקומוניסטים, ומאו דזה-דונג הנהיג את צבא השחרור בשלוש המערכות הגדולות והבריח את צ'יאנג קאי-שק לטאיוואן. האימפריאליזם האמריקאי שב ופתח במלחמה שהגיעה עד לגדות נהר יאלו, ומאו דזה-דונג החליט לשלוח את מתנדבי העם הסיני לקוריאה; לאחר שלוש שנות לחימה עקובה מדם הובס האימפריאליזם האמריקאי והושג ניצחון גדול במלחמת ההתנגדות לאמריקה ולסיוע לקוריאה. סין החדשה בהנהגת המפלגה הקומוניסטית של סין ניצבת באמת ובתמים במזרח.