בשנת 1940, צ'וֹאוּ דְזְה-גָאנְג, צעירה פרוגרסיבית מהאוניברסיטה הצבאית והפוליטית של יאן-אן, קיבלה לפתע מינוי מהמרכז להקים את בית הילדים של יאן-אן. צ'וֹאוּ דְזְה-גָאנְג סירבה: "לא באתי ליאן-אן כדי להיות מלכת הילדים!" אך להפתעתה, מאו דזה-דונג היה הראשון ששלח את בתו מאו גְ'יָאו-גְ'יָאו למעון הילדים. מאז ואילך, יתומים של חללים, צאצאיהם של לוחמי ההתנגדות ליפן, וצאצאיהם האדומים של מנהיגים מהפכניים כמו מאו דזה-דונג וליו בּוֹ-צֶ'נְג הופקדו כולם בידיהן של נשות כפריות חסרות השכלה פורמלית, שאפילו לא ידעו קרוא וכתוב. מעון הילדים עבר אירועים היסטוריים אמיתיים כמו "הקרב הגדול בשעלת", "מותה של ליו חְווָה-בֵּיי", "שינוי השם למעון הילדים לוס אנג'לס", "הפצצת מטוסי האויב", "הסתערות סוכנים חשאיים", "החצייה המתחרה של הנהר הצהוב", "פרשת אופרת היאנג-גֶה", "משלחת עיתונאים סינים וזרים" ועוד. בשנת 1947 הפציץ הצבא הלאומני את יאן-אן, ומאו דזה-דונג וג'ואו אנ-לאי הורו למעון הילדים לסגת עם הגל הראשון של גופי המרכז. במהלך הנסיגה, שיירה של יותר משלוש מאות איש ולמעלה ממאה עגלות סוסים הותקפה בעוצמה על ידי האויב, ובסופו של דבר צ'וֹאוּ דְזְה-גָאנְג הובילה את הילדים, ללא אף נפגע, בעקבות צבא השחרור אל תוך בייג'ינג. ביום הקמת המדינה עמדו הילדים בכיכר והביטו בדגל האדום בעל חמשת הכוכבים המתרומם אט אט.