בתקופת שלטונו של הקיסר גואנגשו משושלת צ'ינג, שגשגה מאוד דרך ג'אנגקו — 'דרך המשי הצפונית' — נתיב מסחר ותחבורה מג'אנגג'יאקואו לקורן, שהמשיך והתארך עד לרוסיה. לוי ג'ונג'יה, בנו של סוחר עשיר מג'אנגג'יאקואו, נאלץ לנדוד אל הערבות לאחר מהפך משפחתי פתאומי, ועל אותה דרך החל לחיות את חייו האגדיים. ואולם, האב ובנו לבית צ'ו, שגזלו את רכוש משפחת לוי, לא חדלו לרדוף אותו; למען בצע כסף חברו לשודדים ולפולשים היפנים וניסו להביא למותו של לוי ג'ונג'יה. אחיו, אשתו ובנו, מוריו ורעיו — אחד אחרי השני הקריבו את חייהם כדי לשמור על שגשוגה ופריחתה של דרך ג'אנגקו. אך רבים אחרים בחרו לעמוד לצדו של לוי ג'ונג'יה, ולבנות עמו מסילות ברזל ולהקים תחנות מסחר, בתרומה עצומה לסחר הגבול של המדינה. לאחר פרוץ מלחמת הפלישה היפנית לסין שב צ'ו שיניאן והתחדש העימות, ושני הצדדים ניהלו את ההתמודדות האחרונה. לוי ג'ונג'יה זכה להרוג את אויבו במו ידיו, ונקמת הדמים רבת השנים באה סוף סוף לקיצה מול שער דאג'ינג. בביטו אל ארבע התווים 'הרים ונהרות נהדרים' החקוקים על שער דאג'ינג, האמין לוי ג'ונג'יה כי סין תשיב יום אחד את השטחים האבודים, ושגשוגה של דרך ג'אנגקו ישוב ויתגשם.