בשנות ה-90 של המאה הקודמת, המתיישבים שעברו מאזור שיהאיגו העני והצחיח במחוז נינגשיה לאזור יוצ'ואן-יינג, בנו את ביתם החדש מאפס. פקיד הכפר מא דפו (בגילומו של חואנג שואן) דאג לבעיות רבות כמו חיבור החשמל ואספקת מי ההשקיה, והשקיע מאמץ רב, אך לא היה בטוח מתי יגיע העתיד. עד שהמדינה הוציאה מדיניות חדשה לצמצום העוני, ומחוז פוג'יין החל להעניק סיוע ממוקד למחוז נינגשיה, והקים את כפר המודל לשיתוף פעולה מין-נינג. צ'ן ג'ינשאן (בגילומו של גואו ג'ינגפיי), לינג יינונג (בגילומו של חואנג ג'ואה) וקבוצה של פקידים ואנשי מקצוע מוכשרים מפוג'יין הזיעו למען העיירה מין-נינג ועזרו לדפו למצוא את הכיוון לעתידו. גם הצעירים בכפר, כמו באי מאימיאו (בגילומה של חואנג יאו), מא דבאו (בגילומו של באי יופאן) ולִי שוויחואה (בגילומה של רה ייג'ה), זכו לביטחון עצמי באמצעות עבודה מחוץ לכפר ופיתוח כלכלת החצר. בתהליך הפיתוח, מתחים בין מסורת למודרניות, בין תרבות חומרית לתרבות רוחנית, ובין חיפוש השורשים לניתוק מהם, הלכו והתעצמו. עבור בני הדור הקודם, כמו מא האנשווי (בגילומו של ג'אנג ג'יאיי), המנהל באי (בגילומו של דזו פנג) ולִי דאיו (בגילומו של יו יונגג'ה), האתגרים והשינויים נמשכו ללא הרף. האנשים שיצאו משיהאיגו לא שכחו את כוונתם הראשונית, הם לא ניתקו את שורשיהם, אלא נטעו אותם באדמה פורייה יותר, ותמכו זה בזה בדרך לשגשוג.