"טהור" מבוסס על האוטוביוגרפיה הזכורה לשבח של רוז קרטרייט, ומציג את חוויתה האמיתית של אישה צעירה עם הפרעה טורדנית-כפייתית קיצונית המכונה "Pure O". הדרמה-קומית בת 6 פרקים של 45 דקות מגוללת את סיפורה של מארני, בת 24, הסובלת כל העת ממחשבות פולשניות, לרוב מיניות וכואבות במיוחד. בתחילה היא חושבת שהיא מכורה למין, עוזבת את עיירת הולדתה בסקוטלנד ויוצאת ללונדון, אך עד מהרה מגלה שהיא סובלת מהפרעה טורדנית-כפייתית מסוג כלשהו. בלונדון מתיידדת מארני עם חבורת חברים חדשה, שלכל אחד מהם אתגרים משלו. היא עוברת לגור עם שירין, חברתה ללימודים ה"לכאורה שמחה", ומתיידדת עם צ'ארלי, המכור לפורנוגרפיה. מארני פוגשת גם את אמבר, הידועה לשמצה בשל חיי המין המופקרים שלה, ואת שותפה לדירה, ג'ו, הכריזמטי ללא גבול. 【מהו "Pure O"?】 סוג של הפרעה טורדנית-כפייתית שבה אנשים חווים אובססיות אך לא בהכרח מפגינים סימנים חיצוניים. המצב מתבטא במחשבות או בדימויים מנטליים פולשניים ומדכאים. מחשבות או דימויים אלה סובבים לרוב סביב נושאים כגון: פגיעה בעצמי ובאחרים; דאגות בנוגע לנטייה מינית ולבחירות רגשיות; פחד לעשות דברים בלתי חוקיים; פדופיליה; עיסוק יתר ביושר או בטוהר דתי. אף שרוב האנשים חווים מדי פעם מחשבות לא רצויות חולפות, הם יכולים להתייחס אליהן כאל אי-נוחות ולהתעלם מהן ולהמשיך בחייהם. אך עבור הסובלים מ"Pure O", הם חשים חרדה מהמחשבות הללו ומתחילים להיות אובססיביים לגביהן, ואינם מצליחים להיפטר מהן. לכן "Pure O" אינו החוויה של מחשבות פולשניות, אלא התגובה למחשבות אלה וחוסר היכולת לגרום להן להיעלם. אתר האינטרנט "Intrusive Thoughts" של רוז קרטרייט, אב הטיפוס של גיבורת הסיפור, מסביר עוד כי רבים מהסובלים מ-Pure O הם פרפקציוניסטים בעלי סטנדרטים גבוהים לגבי מה ש"המוח שלהם 'אמור' לחשוב". אנשים אלה מבלים זמן בניתוח מדוע יש להם מחשבות אלה ומה הן מלמדות עליהם כאדם. אם אינם מצליחים לעמוד בסטנדרט זה של שליטה במוחם, הם מסיקים שהם אנשים רעים או מפלצות. לפי ארגון הצדקה לבריאות הנפש Mind, אנשים עם Pure O אינם מפגינים סימנים חיצוניים כפייתיים, כגון בדיקה חוזרת ונשנית של דבר מה או ניקיון חוזר. אך הם עדיין חווים כפייתיות מנטלית: למשל בדיקת רגשותיהם, או בדיקה האם מחשבה פולשנית מסוימת עוררה בהם גירוי מיני. בשל הבושה לדבר על מחשבות פולשניות של הפרעה טורדנית-כפייתית, ובשל אי-הבנה נפוצה, חולים רבים אינם מבקשים עזרה במשך שנים ולכן אינם מאובחנים. בסדרה של ערוץ 4, מארני בטוחה בטעות שהיא בוודאי מכורה למין, אף שהפנטזיות שלה כואבות ולא מפתות. לאחר מכן היא מגלה שיש לה הפרעה טורדנית-כפייתית, אך תסריטאית הסדרה קירסטי סוויין אומרת ש"גם אם קיבלת את התווית שאליה חיפשת שייכות, זה לא פותר את הבעיה שלך. עדיין עליך להתמודד עם העובדה שיש לך מחלת נפש זו". היא מסבירה: "מארני בטוחה מאוד שמציאת הסבר למצבה תפתור את הבעיה, אך למעשה לזמן מה זה רק מחמיר את המצב... ההפרעה הטורדנית-כפייתית היא חזרתית ביותר: אין לה התחלה, אמצע וסוף. יש לה התחלה ואחריה אינספור נקודות אמצע, הנמשכות ללא סוף באופק". לפי האתר "Intrusive Thoughts", טיפול בחשיפה יעיל במיוחד בטיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית. טיפול זה כולל עירור מכוון של מחשבות ודימויים לא רצויים וכואבים, תוך דיכוי הדחף לחפש הקלה. אתרו של קרטרייט ממליץ גם על תרופות כגון מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים (SSRIs). 【התוכן לעיל תורגם על ידי קבוצת כתוביות אנונימית מתוך המאמר המקורי ב-RadioTimes, אנא ציינו את המקור בעת העתקה】【להלן נקודות מבט משלימות】 ראשית, האדם אינו מסוגל לפזר את המחשבות המפחידות העולות במוחו כמו אדם רגיל ולהמשיך בחייו כרגיל; שנית, בלתי אפשרי שיבצע בפועל את המחשבות המפחידות העולות במוחו. סוג זה של הפרעה טורדנית-כפייתית מכונה "מחשבות כפייתיות טהורות"; מחקרים מוקדמים סברו שאנשים עם מחשבות כפייתיות טהורות לא יפתחו התנהגויות כפייתיות או טקסיות, אך למעשה אין הדבר כך, ורבים מפתחים התנהגויות טקסיות פסיכולוגיות קלות כדי לנטרל את החרדה או הכאב שמעוררות המחשבות הכפייתיות המפחידות הללו. (Steketee, 1993; Freeston and Ladouceur, 1997)