בסוף שנות השישים של המאה העשרים, מיליוני אנשי המשמר האדום ובני שלושת המחזורים הראשונים מבייג'ינג, שנגחאי וערים גדולות נוספות נענו לקריאתו של יושב הראש מאו — "צעירים משכילים צריכים ללכת לכפר, לקבל חינוך מחדש מן האיכרים העניים והבינוניים, וזה הכרחי" — ויצאו אל חוות הייצור והבנייה בכל רחבי הארץ, וכתבו שירי נעורים מרגשים אחד אחרי השני. בחוות הייצור והבנייה של חיילונגג'יאנג התבלטו המוני צעירים בעלי שאיפות, כמו ג'או טיאנליאנג (בגילומו של טאנג דזנג) וג'ואו פינג (בגילומה של פו ג'ינג), שבנו את הספר והגנו עליו. בשאנביי ובשאנדונג הופיעו צעירים משכילים שהקדישו את עצמם לכפר, כמו ג'או שוגואנג (בגילומו של צ'נג האופנג), פנג שיאולאן (בגילומה של לי שינלינג) ושו ליי (בגילומה של ג'ואו ג'ואן). בבתיהם שבעיר היו רובם בעיני הוריהם ילדים שלא גדלים, אך בספר ובכפר הם התבגרו והפכו ללוחמים אמיתיים, ויש מבין הצעירים שנמו לנצח באותה אדמה...