בשנת 1927, לאחר הפיכות הנגד המהפכניות של ה-12 באפריל וה-15 ביולי, כינס הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית את "ועידת אוגוסט השביעי" כדי להציל את המהפכה, והחליט להטיל על מאו דזה-דונג (מגולם על ידי חואו ג'ינג-ג'יאן) את הפיקוד על מרד מזוין של איכרים באזור הגבול בין חונאן, חוביי וג'יאנגשי. ב-9 בספטמבר הכריז מאו דזה-דונג על המרד והוביל בעצמו את הגדוד השלישי של הדיוויזיה הראשונה של הצבא המהפכני של הפועלים והאיכרים לניצחון בקרב הראשון, בכיבוש מוצלח של העיירה באישה, שוק דונגמן ומקומות נוספים. אולם עד מהרה בגד הגדוד הרביעי של צ'יו גואושואן, אשר גויס באופן זמני, והגדוד השני של וואנג שיניה, מתוך יהירות והזנחת האויב, נקלע למארב והוכה; גם הגדוד השלישי ספג מפלה קשה בשל עדיפות האויב. מאו דזה-דונג החליט מיד לשנות את התוכנית לתקוף את צ'אנגשה, והורה לכוחות לצעוד אל הרי לואושיאו, שם היה כוח האויב חלש. לאחר מכן עברו כוחות מרד הקציר הסתיו את "הארגון מחדש בסנבן", אשר קבע את העיקרון העליון של "הנהגת המפלגה המוחלטת על הצבא". ב-28 באפריל 1928 נפגשו בניצחון כוחות מרד הקציר הסתיו בראשות מאו דזה-דונג עם כוחות מרד דרום חונאן בראשות ג'ו דה וכוחות נוספים בהרי ג'ינגגאנג, ויצרו את הכוח המזוין המהפכני הגדול והחזק ביותר בהנהגת המפלגה, אשר סימן את לידתו האמיתית של קודמו של צבא השחרור העממי של סין – הצבא האדום של הפועלים והאיכרים הסיני, נאמן לחלוטין למפלגה ומשרת את העם בכל ליבו.