בשנת 1937, עם פרוץ תקרית "שבעה ביולי", התגייסו חיילי צבא סצ'ואן בהשראת נשיא המחוז סצ'ואן להתנדב לצאת מסצ'ואן ולהילחם נגד הפולשים היפנים. צבא סצ'ואן הזה, שלמד מבושה והתחזק, יצא לדרך בנחישות "לא נשוב לסצ'ואן עד שנשיב את האדמות האבודות", עם שלושה מיליון לוחמים שיצאו לקרב ומחיר של שישים ריבוי נפגעים, וקנה לעצמו את התהילה "אין צבא בלי סצ'ואן". מפקד הפלוגה הסטודנט ג'אנג קאנג הוביל את חייליו וכפופיו ביחד עם טור הצבא הצפוני של סצ'ואן, ועבר בין היתר בשאנשי, שאנדונג, חוביי והונאן של ימינו, ובקרבות מכריעים כמו הקרב הגדול של טאיירז'ואנג ניהל סדרה של עימותים עקובים מדם ומרגשים מול הצבא היפני. דרך טבילת האש של המלחמה, נקשר ג'אנג קאנג בקשרי חיים ומוות עם חיילי סצ'ואן, ואף אהבתו עם הסטודנטית שיה ג'י יואה התעלתה על רקע הדם והאש. חייליו של ג'אנג קאנג — יאנג דה גוי, וואנג צ'אנגשנג, וו טיאנלו, חה יין-יאנג, חיי וואה ואחרים — אף כי באו מרקעים שונים ובעלי אופי שונה לחלוטין, בהשראת הצדק הלאומי הגיעו כולם לאותה מטרה, ובסופו של דבר, כדי לחפות על בריחתו של ג'אנג קאנג, הקריבו את חייהם בנדיבות, וכתבו שיר הלל גבורה מרטיט לב ומעורר השראה.