במשך שנים רבות היה גיבור הסיפור, יוּ'וֶן, שקוע עמוק באבל על מות אחיו הצעיר, ולא הצליח להיחלץ ממנו. עד שיום אחד פגש יוּ'וֶן במקרה בחברת הבידור שהוא מנהל את השליח גואנגגואנג. גואנגגואנג לא היה רק חמוד, אלא גם דמה במקצת לאחיו של יוּ'וֶן, ועוד כמה דברים בו היו קרובים במיוחד לאלה של אחיו. יוּ'וֶן לא יכול היה שלא לחוש כלפיו חיבה עמוקה. כך העביר בהדרגה את געגועיו לאחיו אל גואנגגואנג. במקביל, בעקבות תאונה הכיר גואנגגואנג את השוטר שיאו ראן, שחשב שעולמו של גואנגגואנג העובד הקשה דומה מאוד לזה שלו עצמו בעבר, כשהוא נאבק והתאמץ, ולכן חש כלפיו גם חמלה ואהדה, והעניק לו דאגה וטיפול רבים. לאט לאט חש יוּ'וֶן באהבתו של שיאו ראן לגואנגגואנג. אף ששיאו ראן אולי לא התכוון לדבר אחר מלבד תחושת היכרות מוכרת של גורל משותף, הקנאה הגוברת של יוּ'וֶן בגואנגגואנג גרמה לו להצטער מאוד על נוכחותו של שיאו ראן. כך פרצה מעצמה מלחמה בין יוּ'וֶן לשיאו ראן על האח. בדיוק אז, בתפנית מוזרה ובלתי צפויה, התחלפה נשמתה של נערה בשם יוּאֶן יוּאֶן, שיוּ'וֶן חש כלפיה חיבה, עם נשמתו של גואנגגואנג, ויוּ'וֶן נותר אבוד ותועה בגופו של גואנגגואנג ובנשמתה של יוּאֶן יוּאֶן.