עם השחרור, גו וונצ'אנג, שנולד למרגלות הרי טאיהאנג במחוז לין שבחנאן, התלווה בהתלהבות רבה לצבא השחרור בדרכו דרומה. בקרב על שחרור דונגשאן שבפוג'יין, לקח גו וונצ'אנג בשבי את יריבו הוותיק מהחזית, הקצין הלאומני צ'ו פוגו. ב-12 במאי 1950 שוחררה דונגשאן, וגו וונצ'אנג נענה להוראות הארגון ונשאר לעבוד בדונגשאן – אך זה היה מקום שומם, מכוסה אבק וחול, שבו לא צמח אפילו עשב. בערב שלפני השחרור נחטפו 4,700 גברים בידי הלאומנים, מה שהעמיד את דונגשאן בפני שוקת שבורה. מול אסונות טבע ומעשי ידי אדם ומול התנגדותם של צ'ו פוגו ואחרים, נשבע גו וונצ'אנג להעניק לבני הכפר חיים טובים. הוא השקיע את כל מרצו, ובמשך ארבע עשרה שנים הפך את האי השומם לאי פורח; ברוחב לבו וברוח המעש שלו ריכך את ליבו של צ'ו פוגו, שהפך ליד ימינו האיתנה ולידידו הקרוב, ושניהם יחד התמסרו לבנייתה של סין החדשה. בד בבד, באמונתו האיתנה כחבר מפלגה ובחמימות לבו, הקים גו וונצ'אנג בלבם של האנשים מצבת זיכרון נצחית.