בעשרה אזורים מוכי עוני, שכל אחד מהם נבדל במאפייניו האזוריים, במידת העוני ובקשיי ההתמודדות עמו, נלחמים יחדיו פקידי סעד ברמת הבסיס, תושבים מקומיים במצוקה וכוחות סיוע נוספים בעוני ומנצחים אותו. וו פייפיי, פקיד סעד בכפר נאנקאנג, למד בשקידה מלקחי עבודת הסעד של פקידי הכפר השכן, והצליח לקדם במודל חדשני של "1+1 גדול מ-2" מיתוג של תה מועשר בסלניום, שהפך למכרה זהב של שגשוג. פנג לי, פקידת סעד בכפר דאשִי, ארגנה העברה ליישוב חדש, ובתבונה רבה המסה את הרגשות הפנימיים והקשיים המעשיים של התושבים, וסייעה למשפחה ענייה עקשנית, משפחת גֶ'נְג שׁוֹאוּדֶה, לעזוב את ההרים השוממים. חָאו גָאנְג, מזכיר הכפר החדש בנפת שְׂיָאוצִ'י, לא חשש מקשיים, עורר בעוז את חיוניותה של קבוצת המפלגה הכפרית, ובאמצעי חדש של "סעד באמצעות תנועת גולשים" פיתח בעוצמה את ענף המסחר המקוון בכפר. לְיָאנְג צִ'י, מזכיר הכפר ליאנגשאן מבני האי, טיהר אמונות תפלות באמצעות מדע, והוביל את כפר האי לפיתוח תיירות תרבותית ולשביל השגשוג; דָאי גְ'ה-צְ'יָאנְג, פקיד כפרי בוגר אוניברסיטה, סעד את רוחם של הנזקקים ועזר לעצלן וָאנְג דֶה-צָאי לשוב ולמצוא אמונה בעצמו, ולזרוע פרחי שִׁיחוּא לְאורך העמק הדל. בסופו של דבר, הם צועדים אל נקודת פתיחה חדשה של שגשוג משותף.