הכפר ואנמי שי, השוכן על הר ג'יניו, הוא כפר עוני ידוע לשמצה: שטח הקרקע החקלאית לנפש בו קטן משישה פו, תנאי הטבע קשים, התחבורה מנותקת ורמת החיים נחשלת מאוד. בשנת 2016 הגיע לכפר ואנמי שי פאו צ'ואן-שנג, סגן ראש עיירת דזו-לונג-טן במחוז יונג-צ'נג ופקיד צעיר ומצטיין, כדי לכהן כמזכיר סניף המפלגה בכפר, ואליו הצטרפה גם שאה-או, עיתונאית עירונית, כדי להשתתף במאבק בעוני. השניים יישמו בגמישות את מדיניות "ההקלה המדויקת בעוני": מחד גיסא דגלו ב"הקלה בעוני קודם כל באמצעות עידוד הרצון", ומאידך גיסא דגלו בהפיכת "עזרה חיצונית" ל"כושר יצירה עצמי", והובילו את התושבים להקים בכפר ואנמי שי בסיס לגידול תולעי משי, קואופרטיב לתה ועוד מיזמים תעשייתיים. בכך פתרו בעיות רבות, ובהן זיהוי מדויק של משקי בית עניים, ילדים שנותרו מאחור ופינוי ויישוב מחדש מאזורים מסוכנים, ובד בבד קידמו את תחילת העבודות על מנהרת הר ג'יניו, שפתחה לרווחה את השער המערבי של מחוז יונג-צ'נג. הניסוי הנועז והחשיבה החדשנית של השניים לא רק עקרו מן השורש את תפיסת ההסתמכות והבקשה של תושבי הכפר העני, אלא גם הביאו לקנה מידה תעשייתי בחקלאות הכפרית ולחיזוק יכולתם של החקלאים לעמוד בפני סיכונים. לבסוף, בשנת הסיום של המאבק הלאומי בעוני, הצליח הכפר ואנמי שי לצאת מהעוני ולהסיר את תווית העוני, ובכך הגשים בבת אחת את משאלת לבם של דורות של פקידי הקלה בעוני.