ככל שהעיר נראית מוארת וזוהרת יותר ביום, כך היא אפלה ומלוכלכת יותר בלילה. אפלתה של העיר אינה נעוצה רק בעוני, אלא בעיקר בתאוותיהם של בני האדם. לב האדם עמוק ונבאש יותר מתעלות הביוב של העיר. כל אדם הוא אדם אחר במסתרים, ולכל אדם יש תאוות מדוכאות וצד אפל, שרק במציאות אין לו דרך לפרוק אותן, והוא נאלץ להחריש ולסבול בדממה, לחיות בראש מורכן כגווייה מהלכת, עד שיום אחד, כשהם מתחברים לעולם אחר ורואים את פניו האפלים והנבאשים של העולם הזה, חייהם לא ישובו עוד להיות כשהיו...