בשנה הרביעית לרפובליקה, יואן שה-קאי שאף להכתיר עצמו לקיסר, והמצב הפוליטי היה נפיץ. באותה סתיו פרצה שרפה גדולה בעיירת ווסונג, ועשרות אלפי פליטים נותרו חסרי בית, מה שהפך את העיירה, ממילא מלאת טיפוסים מפוקפקים, לתזזיתית עוד יותר. בשל גיוס תרומות מקומיות לשיקום בתי התושבים, אירע אסון בעת הנחת קורת גג באחד הבתים – גופת גבר נחשפה, ומראיה היה מוזר כל כך עד שעורר רכילות רבה בעיירה. התושבים, שאחזו בפחד, אספו כספים והזמינו נזירים וטאואיסטים לערוך טקסים לגירוש רוחות ולעילוי נשמות, ובמקביל גם נוכלים למיניהם התערבבו בעניינים והפכו את העיירה לכאוס של עשן ואבק. מפקד פלוגת ההגנה של העיירה, לו יואה-ז'ונג, יוצא צבא שלא האמין לשדים ולרוחות, התרגז למראה המצב – מצד אחד ציווה לפזר את הנזירים והקוסמים, ומצד שני שלח להביא את וו יון-גן וליואה גוי-יואן, רב ותלמידו, חוקרי גופות מבית הצדקה של העיירה, וציווה עליהם לבדוק את הגופה ולגלות את סיבת המוות כדי להעמיד דברים על דיוקם. שי לה-ג'ה, בנו המושחת של בעל אחוזה ירוד בעיירה, שטייל רבות בנעוריו, שמע על המקרה ומהר לבדוק, וכשראה את לו שיאנג-יי במקום ביקש להרשים, והחל לבקר ולהעיר הערות, בבוז גלוי כלפי וו יון-גן ותלמידו. וו יון-גן לא התרגש מכך, והמשיך לבדוק את הנבטים הירוקים על גופת המת, כשהוא נדהם למראה עיניו, ואז תרץ תירוצים כאילו יש דבר מה להסתיר, ודיבר בצורה מעורפלת.