בשנת 1942, על גבול סין-מיאנמר, שוכנת עיירה קטנה בשם צ'אן-דה. במקום שסובל תדיר מהפגזות מתאספים חבורת חיילים מנוצחים שהגיעו מכל קצוות הארץ. אלה הם מנג פאן-לה (בגילומו של ג'אנג יי), החובש הצבאי האו הו-אי (לואו ג'ינג-מין), מִי-לונג בן צפון-מזרח סין (ג'אנג גואו-צ'יאנג), המפקד אָה-יי (וואנג וואנג), וּפּוּ-לָה בן חונאן (וואנג דה-ג'י) ואחרים. הם מבקשים רק שיהיה להם מה לאכול ושלא ימותו, כמו גוויות מהלכות. אז מופיע מפקד הדיוויזיה יוּ שיאו-צ'ינג (שינג ג'יה-דונג), שמבקש להשתמש בחבורת החיילים המפוזרים הזו כדי להקים מחדש את גדוד צ'ואן ולשלוח אותם בצניחה למיאנמר להשתתף במלחמה. אך הכוח הקטן שמגיע לשדה הקרב ניצב בפני תבוסה שכבר נקבעה מראש. בסופו של דבר מנג פאן-לה ואנשיו הנותרים נדחקים אל תוך צריף קטן ומוקף מכל עבר. בחוץ מתקרבים ללא הרף חיילים יפנים, וברגע השיא של המשבר מציל אותם אדם שמכנה עצמו מפקד הגדוד — לונג וֶן-גָ'אנג (דואן יי-חונג). לונג וֶן-גָ'אנג הזה, מוצאו אינו ידוע, אינו פועל לפי הכללים המקובלים, אך באורח פלא מוביל את מנג פאן-לה ואנשיו בחציית נהר הנוג'יאנג וחזרה לצ'אן-דה. מה שמחכה להם אינו עיטור אלא מעצר. ואילו לונג וֶן-גָ'אנג מתגלה כלל וכלל לא כמפקד גדוד, אלא כסגן שנטל לעצמו דרגות והעמיד עצמו בראש. בעוד הכול מנחשים שלונג וֶן-גָ'אנג לא ינצל, הרי שלא זו בלבד שלא מת, אלא שיו שיאו-צ'ינג ממנה אותו למפקד גדוד צ'ואן — אך מה שמחכה להם הוא מערבולת עמוקה אף יותר……