בחורף 1946 הקימה המפלגה הלאומית באזור הצפון-מזרחי את "חיל החלוץ המרכזי", שהורכב מפקידים מן המשטר המנצ'ורי הבובות, בעלי אדמות, בריונים ושודדים. אספסוף זה הטריד שוב ושוב את צבאנו, ובראשו עמדו מנהיגי הכנופיות שו דה-מה-באנג (צ'ין וויי-דונג), דזו שאן-דיאו (ני דה-הונג), מה שי-שאן (דינג יונג-דאי) ואחרים, אשר אספו שרידים של כנופיות והסתתרו ביערות ובהרים העמוקים, ועסקו לאורך זמן בהתנקשויות ובחבלות באכזריות שאין כמותה. באזור הצפון-מזרחי השתוללו אז כנופיות שודדים רבות, אשר היוו איום כבד על עבודתם וחייהם של התושבים המקומיים ואף פגעו קשות בהישגי הרפורמה בקרקעות. כדי לחסל את נגע השודדים החליטו מפקדי המחוז לשנות את הטקטיקה ולהקים יחידה בת 36 לוחמים. בראשות ראש המטה של הגדוד, שאו ג'יאן-בו (ג'אנג ג'וי), חדרו יאנג דזה-ז'ונג (לי גואנג-ג'יה), סון דה-דה (שיה דזה-טנג), גאו בו (ג'אנג ואן-איי) ואחרים אל תוך יער מושלג, פשטו בהפתעה על הר נייטואו, השתלטו בעורמה על הר ווייהו, וכיתרו את הר דאגואוקוי, תוך שהם נלחמים בתבונה ובאומץ מול אויבים אכזריים אלה, "כרישים ודרורים" כאחד, בקרבות עקובים מדם. לאחר עימותים קשים ומרים שוב ושוב, הושמדו השודדים כולם, והיחידה זכתה בניצחון מוחלט על נגע השודדים.