באביב 1949, כדי לפענח את חוליית ההתנקשות של הלשכה החשאית ולזכות במרד של חטיבה לאומנית, הקים צוות החקירה של לשכת הביטחון הציבורית של סונגג'יאנג יועץ בדמותו של סו ון-צ'יאן, צלף מומחה שהסתתר בקרב העם, כדי להתעמת עם צ'י טיה-צ'נג, הרוצח מספר אחת ששלחה הלשכה החשאית. סו ון-צ'יאן היה בעברו מתנקש ששיתף פעולה עם צ'י טיה-צ'נג במשך שנים, ובמהלך מבחני חיים ומוות חוזרים ונשנים עם חברי צוות החקירה, הבין סו ון-צ'יאן, שנשבע שלא להרים עוד נשק, כי המפלגה הקומוניסטית היא תקוותה ועתידה של סין, עמד בלב שלם לצד העם, ומצא מחדש את הסיבה לאחוז בנשק, נחוש להכשיל את מזימת ההתנקשות בכל מחיר. כך נפתח בין שני צלפים מומחים מן השורה הראשונה סדרה של עימותי צליפה מותחים ומלאי תחבולות. והמאבק הזה, לכאורה חסר כל קשר, בין התנקשות לבין סיכול התנקשות, קובע גם את גורלם של מאה אלף חיילים בחזית.