סו צאן-צאן, נערה שאוהבת ספרות, פוגשת בגיל ההתבגרות את חבריה הטובים: שׂ'וּ מיי-לי העליזה והמאירה, לאן טיין-יה הנאה והמשוחרר, לין ג'יה-דזה המנומס והעדין, וטאו יה-טינג היפהפייה והמלנכולית... אצל כל אחד מהם יש סודות קטנים ורגשות מורכבים, והמתיקות והעצב של החיים מותירים בסו צאן-צאן חותם אחר חותם של זמן. בין אם בתקופת החטיבה או האוניברסיטה, בנעוריה הקצרים והארוכים של סו צאן-צאן יש זיכרונות רבים ובלתי נשכחים, זיכרונות המעורבים בצחוק ובדמעות גם יחד. סו צאן-צאן גדלה לאט מתוך תמימות, וזוכה לא רק באהבת משפחה ובחברות, אלא גם במהפך נוצץ ומלא אור. בבגרותה, בזכות מאמציה, מגיעה סו צאן-צאן למקום שלא חלמה עליו אפילו בנעוריה, ובלי משים הופכת לחלום של אחרים. החלום של גיל שמונה-עשרה מתגשם בגיל עשרים ושמונה. מי שליווה אותה בגיל שמונה-עשרה עודנו לצדה בגיל עשרים ושמונה. סופת הנעורים חלפה לה כהרף עין, והותירה אחריה שפע של זיכרונות זהובים.