יאן וָאנְג ג'ו דִי, אף שהיה נסיך מלכותי, נשלח לצפון לשמור על חבל יאן. מילדותו הפגין התמדה ואומץ לב מדהימים, והיה המבריק מבין אחיו, אך משום שלא היה הבן הבכור לא זכה להיות יורש העצר. לאחר מותו הפתאומי של יורש העצר ג'ו ביאו, מינה ג'ו יואן-ג'אנג את נכדו ג'ו יון-וֶן. ג'ו דִי, שנדחק לפינה על ידי צמצום נחלות הנסיכים, נאלץ לצאת למרד, שהיה גם הדרך היחידה שלו להגשים את שאיפותיו הגדולות. תחת לחצים וייסורים כבדים ניגן את שיר הניצחון של תחרות גיבורים, אף שעל כך נשא על כתפיו קלון לדורי דורות. אך בלבו ידע שהוא מעדיף להכזיב את משפחת ג'ו מאשר להכזיב את המוני העם. בתקופת שלטונו פעל ג'ו דִי בשקידה לניהול המדינה, שם את העם בראש מעייניו, שמר על אחדותה ושלמותה של מפת סין, ושלח שוב ושוב את גֶ'נְג חֶה למסעות בים הדרומי, להפגין את רוחה הגדולה של מעצמה ולהציב מצבת זיכרון לשלום וידידות, כך ששמה של האימפריה הגדולה של מינג הלך לפניו למרחקים; במקביל הורה על עריכת "האנציקלופדיה הגדולה של יונג-לה", על חפירתה וטיהורה של התעלה הגדולה ועל העברת הבירה לבייג'ינג, והביא את הארץ הפצועה שלאחר מלחמת ג'ינג-נאן לשגשוג כלכלי ולעוצמה לאומית – עידן הזוהר של יונג-לה.