בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים, בתוך תוהו ובוהו, משפחתו של הנער שן צ'י-נאן נקלעה לפתע לאסון כבד. הוריו נספו, וארבעת האחים והאחיות נמלטו בקושי רב לשנגחאי, אך למרבה הצער התפזרו. שן צ'י-נאן, שעבר ניסיונות קשים אין-ספור בייאושו, גדל יחד עם פו האן-ג'ון, בת אצולה צעירה ואדריכלית, כחברי ילדות. לאחר שהתבגרו, שן צ'י-נאן ופו האן-ג'ון נשאו בחיקם חלום לאומי, דבקו בתפיסת התכנון "אדם במרכז", ויישמו את מהות התרבות המסורתית הסינית המצוינת בתחומי התכנון והבנייה, ולאט לאט זכו להכרה בעולם האדריכלות.