שלוש שנים שהמוסך פתוח, וכל שנה בלי הפסד. בסוף השנה כל מכונאי מקבל מעטפה אדומה עם עשרים אלף, אבל ראש צוות המכונאים חושב שזה מעט מדי — הוא מביא איתו אנשים ומאיים: חצי מהרווחים, ואם לא, כולם עוזבים יחד, משתלטים על המפעל הגדול ממול וגונבים את הלקוחות. צ'יאן גואופו שולף באותו רגע את כל חסכונותיו, קונה את המפעל הענק של אלפיים מ"ר ממול, תולה שלט "הצוות המקורי של ג'אומינג" ומחלק כרטיסים עם שמועות שג'אומינג על סף פשיטת רגל. מתוך שנים־עשר מכונאים הוא משך אליו שמונה. הבוס, לין ג'או, לא מתווכח ולא מתנצל — הוא פשוט מרחיב את המוסך בשקט, עד פי שלושה. ביום השמיני של החודש הראשון נפתחים שני העסקים באותו יום. מאה ושלושים משאיות כבדות מדגם יואנהאנג לאן — והם לעולם לא ידעו: כל המכוניות שעומדות בתור, יום־יום, בתור הזה ברחוב, הן כולן מהצי של חברת הלוגיסטיקה של אבא של הבוס.