הלילה מתעבה, ואור הסלון משתקף על עורה החלק של האם. היא מוזגת את בקבוק הסרום החמים על קצות אצבעותיה וממורחת אותו לאט על צווארו וכתפיו של בנה. האצבעות מחליקות על העור ומותירות סימן לח. הבן מרים מעט את ראשו, ונשימתו מתערבבת עם ריח גופה וריח החלב של אמו. הסרום מותח חוטים דקים וארוכים ביניהם, נוצצים לאור המנורה. מבטה של האם נח על חזהו של הבן, ותנועותיה נעשות רכות וארוכות יותר. בחשכת הלילה מתארכות על הקיר צלליותיהם של האם והבן הצמודים זה לזה, כאילו מספרות על קרבה שאין לה מילים.