במסדרון של צ'יינה איסטרן. עגלת האוכל נגעה קלות במרפקו. היא אמרה סליחה, הוא אמר מאוחר מדי. כל התא הסתכל. הוא אמר: אלא אם תכרעי ברך. לין ואן-נינג כרעה פעם אחת, ושוב. קפלי החצאית נערמו עד לירכיה, תג העובדת עדיין על חזהּ. היא הרגישה רק השפלה אינסופית. היא רצה בבכי אל השירותים, הדלת לא הייתה נעולה היטב. בחלל הצר, הגרביים נקרעו לאט לאט. קודם הפה, אחר כך הידיים, ולבסוף כל גופה נלחץ אל הכיור. בחוץ נשמעו צעדים, ושניהם לא העזו להשמיע קול. הוא אמר: תירגעי, אני לא אתלונן עלייך. כשננחת, אתן לך ביקורת חיובית. היא יכלה רק להשיב: תודה אדוני.